הכתבה מאת בתיה מלמד, פורסמה במדור "בכיוון הרוח" בעיתון "לאישה" ב 1.8.2011

אלה, תעשי לי ילד

אלה דוקלר, רפלקסולוגית, התקשתה בשעתה להיכנס להריון. היום היא עוזרת באמצעות הרפלקסולוגיה לנשים שעוברות טיפולי פוריות. כאשר הקסם מתרחש, מדובר בוודאות מוחלטת. והפעם זה קורה.

אני משוחחת עם אלה דוקלר- מומחית לרפלקסולוגיה לנשים בהריון ובזמן טיפולי פוריות - ויודעת שאת הסיפור שלה עלי להביא כלשונו. לשמר את רוח הדברים. כמעט שלא לגעת. הגעתי לאלה בעקבות שורה ארוכה של עדויות מפי נשים, שהמגע שלה בכפות רגליהן (ולא פחות מזה- בלבן) עזר להן להגשים את חלום האימהות. באתי להבין את השיטה, ולמדתי ששורשו של הסיפור נשתל הרבה קודם לכן, בימים שהיא עצמה ניסתה להרות, והצליחה רק לאחר שגילתה את הכוחות הגנוזים ברפלקסולוגיה. זהו הקסם אליו התכוונתי, והוא מתגלם במונולוג של אישה ומרפאה יוצאת דופן:

"היינו זוג צעיר בתחילת דרכו" מספרת אלה. "רצינו ילדים, ובמשך תקופה ארוכה היינו מסתכלים על הורים ולומדים מהם (בעיקר איך לא) לעשות את זה. "לא רצינו להגיע בהריון לחתונה, ולכן התחלנו לנסות רק אחריה. כשהתחתנו הייתי בת 34. אחרי שנים כשכירה עבדתי כבר כרפלקסולוגית עצמאית, וכנשואה טרייה הייתי מלאה אופטימיות ובטחון שהעתיד פתוח לפני והדבר הבא הוא ילדים. אבל ההיריון לא בא. "התחלנו לעשות בדיקות, ניסינו כמעט כל דבר שהיה אמור לעזור לנו להימנע מטיפולי פוריות, עד שהבנו שאין מנוס.

"אני זוכרת את עצמי יושבת בתור, פעם אחרי פעם, ומסתכלת על הנשים סביבי. כל אחת מכונסת בעצמה, אחדות משלבות ידיים עם בן הזוג, וכולן לא רוצות להיות שם. ואני זוכרת גם, שאני לא מרגישה אחת מהן. שבראשי מנקרת כל הזמן המחשבה שאני חייבת לעזור להן לשבור את המעגל. שעליי לכוון אותן להתרכז בהצלחה של כל טיפול ולא במועד התור הבא. המחשבה הזאת ממלאת את כולי, ויחד עם זאת אני לא מוצאת את המילים שיבטאו אותה. אנחנו לא משוחחות בינינו אף פעם. כל אחת בשתיקתה, כל אחת בתסכולה, כל אחת בכאבה. אבל אני לא ויתרתי על התקווה, ובמקביל לטיפולים הקונבנציונליים פניתי לחברה שלי, עמיתה למקצוע שעברה בעצמה טיפולי פוריות, כדי לקבל ממנה טיפול ברפלקסולוגיה. זה היה מהלך ששינה לי את תמונת המצב. היא ראתה אותי, הבינה מה אני עוברת, חיזקה אותי במקומות בהם היה צריך לחזק ועזרה לי לשחרר כשהייתי צריכה לשחרר. היא הכילה אותי, כיוונה אותי והקלה עלי מאוד.

"ואז ביום שמש חורפי ורומנטי, זה קרה. בחדר הניתוח הופרו והוחזרו אל רחמי שני עוברים שהחליטו שהם כאן בשביל להישאר, ולאחר שמונה חדשים ילדתי את בנותיי התאומות.

"עבר זמן, וכשחזרתי לעבודה החלטתי להתמחות גם ברפלקסולוגיה לנשים בהריון. ככל הנראה רציתי לגעת שוב רק ברגעים היפים של המסע שלי, ולהדחיק את כל מה שקרה לי במסדרונות מרפאת הפוריות. אלא שהגורל כתב בעבורי סיפור אחר. למדתי לטפל בנשים בהריון אבל התחילו להגיע אלי עוד ועוד נשים, שרצו להיכנס להריון ולא הצליחו. עד שברגע מסוים הכל הסתדר לי. הבנתי שהיה עלי לעבור את כל הדרך הזאת כדי להיות בדיוק במקום הזה, והיום אני מטפלת בעיקר בנשים שמתקשות להיכנס להריון.

"על פי כפות הרגליים אני מאבחנת את המקומות החזקים ואת החולשות שלהן, ומנסה ליצור איזון. במקביל אני מטפלת ברמה הפיזית בשחלות, בחצוצרות וברחם, בהתאם לצורך המסוים של כלמטופלת. ועם כל אלה, אני מאמינה שהחלק החשוב ביותר של הטיפול הוא התמיכה הרגשית. "בשונה מהזריקות, בדיקות הדם והבדיקות הווגינליות - הרפלקסולוגיה תומכת מאוד, נעימה ומפנקת.מ אצלי, במהלך הטיפולים, מותר להן לשנוא, לכעוס ולקנא בכל אותן נשים קרובות ורחוקות שנכנסו להריון לפניהן. מותר ורצוי לבכות , לפרוק, לשחרר את כל המשא שרובץ על הלב- והמשא הוא כבד. הנשים האלו אומרות לי שהם באות אלי כדי להירגע ולאגור כוחות להתמודדות עם עוד שבוע של ציפייה נואשת, או עם עוד סבב טיפולים.

"הייתי שם ואני יודעת כמה קשה לשמוח בשביל חברה שנכנסה להריון לפניך, איך ההרגשה ששואלים אותך כל כך הרבה שאלות , שאת בעצמך עוד לא קבלת עליהן תשובות, ואיך ההרגשה שלא שואלים את השאלות האלו , והמתח עומד באוויר. את התחושות האלה צריך לפרוק כדי לאוורר, כדי לשחרר, כדי שלא יערמו להר ענק של כעס ותסכול.

"לכן, למשל, אני משתדלת לקבוע טיפול ליום שבו האישה אמורה לקבל מהמעבדה את התשובה אם ההיריון נקלט. זהו יום מתוח מאוד שלא פעם מסתיים באכזבה גדולה, וטיפול שמתבצע סמוך לתשובה שלילית מקל את עוצמת הכאב ועוזר מאוד לאסוף את השברים ולחזור לתפקד.

"כיוון שאני עצמי עברתי את התהליך, יש לי יכולת להזדהות ולשמוח עם כל מטופלת שנכנסת להיריון כאילו זה ההיריון שלי. כל הצלחה מזכירה לי שוב שנבחרתי ובחרתי להיות במקום הכי נכון בעבורי. כלומר, לעזור לנשים כמוני, שמתקשות להיכנס להיריון, לעבור את התהליך הלא קל הזה יותר בנועם ועם הרבה יותר סיכויים להצלחה".