כולנו, כנשים עדין חוות תפיסה פטריארכלית של גופנו, על אף השחרור והשינוי הגדול שמתרחש כל הזמן.

גם אנחנו, ברובנו, רואות באופן לעיתים לא מודע, את תפקידנו המשמעותי ביותר בהבאת ילדים, בהריון, בלידה, בגידול.

רובנו עדין חשות כשמתחילות בתסמיני גיל מעבר, כשהילדים גדלים, שאנחנו מעבר לשיא שלנו. מי יותר ומי פחות.

כיום עדין רווחת ההתייחסות לרחם , בעיקר מצד גורמי הרפואה, כאל איבר שמיועד רק לרביה, שתפקידו להכיל אדם אחר וזהו.  עדין רווחת ההתייחסות לשחלות כאיבר שכל תפקידו לייצר ביציות, וכשכבר אין בו צורך ניתן להחליפו בהורמונים מבחוץ.

תפיסות אלו הן מאוד גבריות ועל אף שהן השולטות כרגע בהחלטה אם להסיר או לא להסיר איברים אלו, ניתן כבר לחוש בשינויים.

הרחם ההוליסטית-

הרחם שייכת לצ'אקרה השנייה, צ'אקרת המין, ההמשכיות הביולוגית, ההגשמה העצמית, המסירות לדרך ולמטרה, הצורך בחום ומגע, צ'אקרה שמייצגת שפע ויציבות כלכליים, תשוקה ויצירתיות.

הרחם הוא הבית הפנימי העמוק של האישה וביטוי ליחסים שלה עם עצמה, הרחם היא מרכז חיי נשמתה של האישה ומחברת אותה אל מקורותיה הרוחניים-נשיים.

כנשים הורגלנו לחיות בחברה גברית וטיפחנו אופי שמעורר צורך לדאוג לאחרים לפני הצרכים שלנו, תוך התעלמות מהמסרים שהגוף שולח לנו.

בטבע שלנו אנחנו משתנות, וכשאנו נלחמות בשינוי ולא מאפשרות אותו אנחנו יוצרות עומס.

המהפכה הפמיניסטית גרמה לנו לנסות להשוות עצמנו לגברים ואת אותם כוחות המיוחדים שלנו, המבדילים אותנו מהם, החוזקות המשתנות שלנו בימים השונים של החודש- הזזנו הצידה, תוך נסיון להשוות עצמנו להם.

אנחנו לא מתכנסות/נחות בזמן וסת, לא מקשיבות לכאב או לעייפות, נלחמות בהתבגרות שלנו, חשות אשמה בשינוי הפיזי.

ככל שאנחנו מתרחקות יותר מהטבעי שלנו, הקונפליקט גדול יותר.

גם אישה ללא רחם מייצרת את האנרגיה הרגשית והרוחנית.

כאשר אישה מחוברת אל איבריה, הסרתם יכולה להשפיע עליה גם פיזית וגם רגשית. למשל, איבוד החשק המיני בעקבות הסרת רחם או שחלות יכול לנבוע גם ממקור הורמונלי וגם ממקור רגשי.

ברפלקסולוגיה אנו רואים שכאב או פתולוגיה, מקורם בקונפליקט.

אצלי בקליניקה אני רואה שנשים המתקשות לקבל את התבגרותן ומנסות להילחם בגיל, חוות קשה יותר את הסימפטומים של גיל המעבר, בעוד שנשים שרואות את יתרונות הגיל ומקבלות אותו בשמחה סובלות פחות.

ובדומה להן, נשים שעברו הסרה של רחם או שחלות, כאשר הפעולה נעשתה מתוך בחירה, הסכמה והבנה של יתרון התהליך בשבילן, סובלות פחות מתסמינים, מאשר אלו שהתהליך נכפה עליהן בעת חירום ולא הספיקו לעשות עם עצמן תהליך.

כאשר אישה מגיעה לקליניקה עם תסמיני גיל מעבר, העבודה הרפלקסולוגית מהצד הפיזי והאנרגטי תהיה זהה. ההתייחסות ברפלקסולוגיה לאיבר בין אם הוא קיים ובין אם הוסר היא זהה. האנרגיה שלו קיימת, הנוכחות שלו קיימת.

ברמה הרגשית העבודה משתנה לפי המקום הרגשי בו נמצאת המטופלת – השלמה, כעס וכן הלאה.

המטרה לסייע לה לחוש בהשלמה.

ככל שנטיב לסייע לה בדרך, ככל שיקטן הקונפליקט, כך יפחתו הסימפטומים.

דרך ארוכה עשינו אנו, הנשים, להגיע לאן שהגענו, ועדין יש לנו עוד הרבה ללמוד וללמד, את עצמנו ואת העולם, על נפלאות הגוף והנפש הנשיים.

ואיזה אושר גדול לחיות בתקופה שכל זה מתאפשר, שאפשר גם ללכת בה אחורה אל הטבע, וגם קדימה אל הקידמה, ולשלב ביניהם באנרגיות וכוחות נשיים פורצי דרך ותודעה.

אשרינו שזכינו לחיות בתקופה זו,

אשריי שזכיתי לטפל בה בנשים.